האם ילדים בני 12 יכולים לקבל חגורה שחורה?
זו שאלה שעלתה בפורום המקצועי של אומנויות הלחימה, דיון עתיק שניצת בכל פעם מחדש ומעורר אמוציות רבות בקרב מאמני ומתאמני אומנויות הלחימה.
הטיעונים
הטיעונים בעד:
1 . לעיתים הילדים מתחילים להתאמן בגיל 4 והוא כבר אחרי 8 שנות אימון – שזה למעשה הוותק הראוי לקבלת חגורה שחורה
2 . הילדים יכולים להיות "מחוננים" ועם יכולות גופניות מרשימות כך שהם ראויים לקבלת הדרגה הזו.
אני בטוח שיש עוד כמה ששכחתי
הטיעונים נגד:
1 . הילד לא בוגר מספיק
2 . אם הוא יקבל חגורה שחורה בגיל 12 מה יהיה בעוד כמה שנים?
3 . חגורה שחורה בגיל הזה, זו זילות והפחתת ערך של השיטה והמאמן.
וגם פה אני בטוח שיש עוד כמה להוסיף!
השאלות
מתוך שלל הטיעונים עולות כמה שאלות מהותיות.
האם חגורה השחורה אמורה מייצגת רק ידע מקצועי?
האם החגורה השחורה מתאימה רק למי שמוכן פיזית ומנטלית?
האם חשוב להגדיר גיל מינימום? ואם כן מהו 12,14,16,18 ?
לאיזה גיל אנחנו מתייחסים כרונולוגי, מנטלי, פיזיולוגי, ביולוגי, קוגנטיבי?
האם החגורות הן רק כלי להעצמה ומוטיבציה?
האם בכלל ראויה שיטת החגורות?
מה החגורה השחורה מסמלת?
לכל שיטה יש את הדרך שלה
לכל שיטה יש סיליבוס
לכל שיטה יש את הדירוג שלה
ולכל מאמן יש את השיקולים שלו
נתחיל מההתחלה
שיטת הדירוג לפי חגורות היא חדשה יחסית והומצאה על ידי ג'יגורו קאנו מייסד הג'ודו בסוף המאה ה-20
המטרה שלה הייתה לעורר מוטיבציה בקרב המתאמנים!
אך יחד עם זאת חשוב לי לציין שמבחינתי אומנות לחימה אינה מתמקדת רק בהישגים ובתוצאות קצרות מועד אלא היא דורשת התמדה, נחישות ושיפור גופני ומנטלי תוך מאמץ מתמיד להגיע לשלמות – וזה מה שהופך את אומנויות הלחימה לדרך חיים!
מה החגורה מסמלת
כדי להבין את זה צריך לראות את זה מכמה מישורים:
במישור המקצועי
הרעיון אומר שאדם שקיבל חגורה שחורה יש לו את הידע המקצועי בשיטה שאותה אותה הוא לומד ובה הוא מתאמן. הוא צריך להכיר את הסיליבוס על בוריו ולעשות אותו הלכה למעשה ברמה הגבוהה ביותר.
כדי להצליח בזה נדרשות שנים רבות של אימונים, חזרה ותרגול אינסופיים על החומר.
בנוסף במישור זה ניתן לבחון במידת האפשר גם את הבן התחרותי, האם הוא משתתף בתחרויות, איך נראים האימונים שלו לתחרות,
במישור הגופני
המישור הזה בא לידי ביטוי במגוון רחב של פרמטרים, כוח, מהירות, קואורדינציה, גמישות וכו'.
נקודת ההנחה שאדם שעוסק באומנויות לחימה יראה שיפור מתמיד ביכולות הללו.
אך צריך לזכור שגם במישור זה ישנם משתנים רבים והגנטיקה בראשם ומעבר לזה צריך לקחת גם בחשבון מגבלות פיזיות, פציעות, תאונות, מומים וכו'
לצורך הדוגמא בלבד, אדם שעוסק באומנויות לחימה ואין לו יד אחת, המאמן והשיטה יצטרכו לבחון אותו בהתאם למגבלה הזו!
במישור המנטלי
המנטליות מתייחסת לדרך שבה האדם תופס את המתרחש בעולם האמיתי – ייצוג המציאות במחשבה.
כיצד אנו תופסים את המעשים שלנו וההשלכות שלהם בחיינו ובחיי הסובבים אותנו.
חוזק וחוסן מנטלי מתייחסים לעוצמת התגובה של אדם לאירועים שונים וליכולת שלו לחזור לאיזון מהירות האפשרית.
יכול להיות באדם פער של בערך כ 20% בין הגיל הכרונולוגי שלו לגיל המנטלי, כלומר ילדים בני 12 מבחינה כרונולוגית יכולים להיות בגיל מנטלי שבין 9.5 ל 14.5!!
במישור הקוגנטיבי
אנו מאמנים את כולם, גם את המוכשרים ביותר וגם את אלה שפחות
בין התלמידים שלנו יש תלמידים רבים עם בעיות קוגנטיביות, יש להם בעיה של קשב לפרטים, קשב שמיעתי, חלוקת קשב, היפראקטיביות, הסחות דעת ויש להם גם אתגרי למידה ארגון וסידור חומר, שליפת חומר שצריך, פתרון בעיות, שטף דיבור ועוד מליון דברים.
יש להם קושי אמיתי
יש כאלה שנמצאים על הרצף האוטיסטי, יש עם פיגור יש אינסוף אפשרויות…
אבל הם מתמידים, מגיעים, מנסים ומתאמצים להתקדם ולהשתלב
ולנו יש אחריות כלפיהם אולי אפילו יותר מלכל אחד אחר!
במישור החיבור והמחויבות לדרך
מה הדרך שהמתאמן עשה במהלך אימוניו? עד כמה המתאמן מחובר לשיטה ולדרך שלה? עד כמה הוא מיישם את עקרונות של הדרך הזו בחייו?
מה הוא עושה כדי לסייע ולקדם את הדרך הזו?
הרצינות והמחויבות שלו באימונים, הגעה בזמן לאימונים, מגיע עם כל הציוד הדרוש, מגיע נקי ומסודר, ההתמדה והנחישות שהם כלים משמעותיים מאוד.
דרך הארץ שלו, החיבור שלו לקבוצה, הכבוד שלו לחבריו ולמדריכיו וכו' וכו' וכו'
במישור הזה ישנן הרבה שאלות שמהוות למעשה את אחד משיקוליו (לא המרכזי שהם) של המאמן לגבי חניכיו ולגבי קידומם.
במישור המוטיבציה
ניתן לדבר ולכתוב על נושא המוטיבציה מאמרים שלמים וארוכים מאוד.
אבל אין ספק שחלק מניהול המוטביציה של המתאמן היא גם מעמד וכבוד, מותר לרצות את זה, אפילו אברהם מאסלו אמר את זה 
בשורה התחתונה מייסד הג'ודו ג'גורו קאנו הביא את הקבלות ולכן זה אחד מענפי הלחימה והספורט הפופלארים ביותר בעולם (אחרי הכדורגל והכדורסל).
ישנן שיטות לחימה שאין בהן דרגות בכלל
ישנם שיטות לחימה שפיתחו מערכת צבעים אחרת של חגורות
ישנם שיטות לחימה שהגדירו שחורות לילדים, נוער ובוגרים
המגוון הוא רחב וכל אחד ואחת יכולים להתחבר למה שנוח להם ובמה שהם מאמינים.
זו מערכת שיקולים רחבה ועמוקה מאוד
כל אלה מהווים את מערכת השיקולים בדבר ההחלטה האם להעניק לתלמיד שלך את החגורה השחורה ומתי?
חגורה שיותר מכל מסמלת התמדה, נחישות, עבודה קשה, מחויבות, מוסר ומשמעת!
ומעל כל זה היא מסמלת את ההבנה שהדרך הזו היא – דרך חיים!
המאמן
הוא יודע תמיד מי ראוי לדרגה יותר מכל אחד אחר, הוא חי את התלמידים שלו, הוא מכיר אותם במישורים נוספים אחרים בחייהם, הוא יודע עם מה הם מתמודדים ובעיקר הוא יודע את הדרך שהם עשו ועוד יעשו.
השיקולים שלו לא תמיד יהיו רק מקצועיים נטו האם התלמיד יודע את הקטה הזו או לא.
רוב המאמנים יש בהם לב ונשמה עמוקה ויתרה ויש להם יכולת לראות את הדברים קצת מעבר לפן המקצועי.
כמו שניתן להבין מהפוסט הקצר הזה, שמערכת השיקולים היא רחבה ועמוקה
מי שמנסה לתמצת את זה ל – כן או לא / נכון או לא נכון – לדעתי האישית שוגה שגיאה גדולה.
בהצלחה
פוסטים נוספים שיכולים לעניין אתכם
